החלטה בתיק ת"א 34789-02-10

החלטה זו ניתנת בהמשך למספר דיונים אשר התקיימו בתיק במעמד הצדדים, וכן בהמשך לבקשות המבקש ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

בכתב התביעה שהוגש לתיק זה צוין כי מהות התביעה: "פסק דין הצהרתי, אכיפת הסכם".  הסעד המבוקש אינו מפורט בצורה מפורשת, אלא נטען במבוא כי "על הבקשה דנן חלים אותם שיקולים שהנחו את ראש ההוצל"פ ואת בית המשפט המחוזי להורות על עיכוב הליכים כנגד המבקש, על מנת שיבררו את טענותיו, ועל כן מבוקש סעד עיכוב ההליכים כאמור לעיל". בסעיף 54 לתובענה התבקש בית המשפט להורות "על המשך הליכי הוצל"פ כנגד המבקש, לרבות עיכוב מימוש הערבות הבנקאית שהפקיד המבקש וכן עיכוב מימוש והעברת הפיקדון הכספי שבידי ב"כ המשיב". כן הועלו בגוף התובענה בקשות "להורות לרו"ח לזכות את המבקש" בסכומים שונים אשר מגיעים למאות אלפי ש"ח.

בעת הגשת התובענה ניתנה החלטה על ידי כב' השופט אטדגי מיום 21/2/10 שלפיה על המבקש להבהיר "באיזה הליך הוגשה תובענה זו (המרצת פתיחה/תביעה רגילה) שכן האופן שבו הוגשה התביעה אינה תואמת אף אחד מהם". בעקבות החלטה זו הגיש ב"כ המבקש הודעה שלפיה מדובר בתביעה בסדר דין רגיל והתיק נפתח בטעות כהמרצת פתיחה. המבקש צירף תצהיר בתמיכה ל"כתב התביעה" ואף הגדיר את הצדדים לתובענה "מבקש - משיב" ולא "תובע - נתבע". על פני הדברים נראה כי בתחילה הגיש ב"כ המבקש  את התובענה כהמרצת פתיחה.

לאחר מכן ביום 17/3/10 הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקש לעכב הליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ שמספרו 01-39574-02-5 וכן להורות שאין לממש ערבות בנקאית על סך 350,000 ש"ח ופיקדון כספי המוחזק על ידי ב"כ המשיב עד למתן פסק דין בתיק זה, וזאת למרות ההחלטה שניתנה ביום 23/2/10 שלפיה בית המשפט לא יכריע בבקשה לעיכוב מימוש בטוחות "בתיק"  כאשר אותה בקשה תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי. 

כב' השופטת טולקובסקי דנה בבקשה לעיכוב הליכים כסעד זמני, ובתום הדיון בבקשה קבעה כי יש לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני ולעיכוב הליכי הוצל"פ בתביעה שהוגשה על ידי המבקש. יחד עם זאת, הצדדים הגיעו להסדר שלפיו הערבות הבנקאית תמומש והפיקדון נשוא התביעה יועבר ואותם כספים יוחזקו בנאמנות.

במהלך דיון אשר התקיים במעמד הצדדים ביום 28/11/10 נשאל ב"כ המבקש על ידי בית משפט זה מה בדיוק הוא תובע ובתגובה הפנה לסעיף 53 לכתב התביעה (כאשר ככל הנראה התכוון לסעיף 54 לכתב התביעה), והוסיף כי המבקש תובע "אכיפת הסכם וסעד הצהרתי". ב"כ המבקש הוסיף וטען כי בנוסף לאכיפת ההסכם והסעד ההצהרתי "אנו מבקשים סעד של מתן הוראות לרו"ח".

בית המשפט קבע באותו מעמד כי בידי ב"כ המבקש כתב תביעה אשר נוסחו שונה מכתב התביעה שהוגש לתיק, ובהמשך לכך התבקש ב"כ המבקש להמציא את העותק הנכון לתיק בסריקה. ב"כ המשיב הודיע במהלך הדון כי הוא סבור שאין מקום לנהל את התביעה במתכונת שהוגשה, וכי יגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף.

בתום אותו דיון נקבע פעם נוספת כי על המבקש להמציא את כתב התביעה הנכון לתיק, אלא אם מה שמופיע בתיק הינו כתב התביעה הנכון מבחינתו. כמו כן נקבע כי יש לפנות לרו"ח יעקב אביטן אשר הוזכר במהלך הדיון, ולשאול אותו האם קיבל הערות מהצדדים לפני הכנת חוות הדעת והאם התייחס להערות אלה בחוות דעתו, ונקבע כי בהמשך לכך תינתן החלטה נוספת בהתאם.

ביום 12/12/10, כחודש וחצי לאחר מועד הדיון הנ"ל, הוגשה "מודעה" מטעם המבקש שלפיה כתב התביעה בתיק הינו כתב התביעה הנכון, אם כי נוספו מילים בכתב יד שלפיהן "שווי הסעד לצרכי אגרה הינו 700,000 ש"ח" וכן צוין "מצ"ב המכתב שנשלח לרואה החשבון ... וכן אימות המסירה". באותו יום ניתנה החלטה שלפיה ההודעה הוגשה ללא הנספחים. אותה "מודעה" הוגשה גם ביום 4/3/11 ללא נספחים, ובעקבות זאת נקבע דיון מקדמי נוסף במעמד הצדדים אשר נדחה מספר פעמים. בד בבד הגיש ב"כ המבקש בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים וניתנו החלטות שונות בעניין זה, וביום הדיון האחרון שנקבע הוגשה בקשה מפורטת יותר אודות המסמכים שאותם מבקשים לגלות, ונקבע כי העניין ידון במהלך הדיון.

ב"כ המבקש חזר בדיון אשר התקיים ביום 14/7/11 על בקשתו לקבל את המסמכים הספציפיים, וב"כ המשיב הודיע לו באותו מעמד כי אין בידיו כל מסמך נוסף מעבר למה שקיבל. כמו כן נטען כי ב"כ המבקש קיבל בין היתר גם העתק של דו"ח העמלות מחברת הפניקס, אך ב"כ המשיב מוכן להמציא לו פעם נוספת העתק של אותו דו"ח.  

כפי שצוין על ידי כב' השופט אטדגי בהחלטתו הנ"ל וגם על ידי בית משפט זה, כתב התביעה אינו מנוסח בצורה ברורה ומסודרת כנדרש.

כאמור לעיל, נקבע עוד בהחלטה מיום 28/11/10 כי יש להגיש הודעה מסודרת אודות כתב התביעה אשר מצוי בתיק האלקטרוני של בית המשפט וכן יש לפנות לרוה"ח באופן שנקבע באותה החלטה. ב"כ המבקש הגיש שתי הודעות שלפיהן פנה לרואה החשבון, אך לא צירף העתק של המכתב ששלח לדבריו לרוה"ח. אין בפני בית משפט זה העתק של אותו מכתב ואין בפני בית המשפט תשובותיו של רוה"ח לאותו מכתב, כאשר נראה כי ב"כ המבקש זנח את פנייתו ולא מצא לנכון לעדכן את בית המשפט אודות כך.

מהדיון שהתקיים במעמד הצדדים עלה כי מעבר לסעד המבוקש במבוא, "פסק דין הצהרתי ואכיפת הסכם" מבוקש גם "סעד למתן הוראות לרו"ח", וכל זאת כאשר ניתן להבין מגוף כתב התביעה כי למעשה הבקשה היא שונה - בקשה להורות על המשך עיכוב הליכי הוצל"פ כנגד המבקש, עיכוב מימוש ערבות הבנקאית ועיכוב מימוש והעברת הפיקדון. המבקש לא פירט בסעד המבוקש בתובענה בצורה מסודרת מהו אותו פסק דין אשר מבקשים לעכב את ביצועו ולא צירף העתק של פסק הדין או הפסיקתא. בסעיף 11 קיימת התייחסות לתיק הוצל"פ ספציפי, אולם כאשר מוגשת תובענה לעיכוב הליכי הוצל"פ יש לציין בצורה מפורשת את מספר תיק ההוצאה לפועל שבו מבקשים לעכב הליכים  בהתאם, ואין להסתפק בבקשה כללית לעיכוב הליכים תוך ציון תיק הוצל"פ בסעיף נפרד. כך היה מקום לציין גם את פרטי הערבות הבנקאית ואת פרטי הפיקדון שאותם מבקשים לעכב. 

עולה מטענות הצדדים כי ניתנו החלטות רבות על ידי ערכאות שונות לרבות בית המשפט המחוזי הנכבד ובית המשפט העליון הנכבד. ב"כ המשיב טען כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה.

אכן לא ברור מדוע סבור ב"כ המבקש כי בית משפט זה מוסמך לעכב הליכים הקשורים לערבויות בנקאיות ולפיקדון אשר הופקדו ככל הנראה בבית המשפט המחוזי ואשר ניתנו לגביהם הוראות שונות על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד.

בהקשר זה יובהר כי הוסכם בין הצדדים כי אין בהסכמתם הנ"ל כדי לשנות את החיובים הכספיים שנקבעו בפסק הבורר כמפורט בפסיקתא שנחתמה על ידי כב' השופטת אליעז מיום 18/2/02 ואשר על בסיסה ככל הנראה נפתח תיק ההוצל"פ וכן בפסק דינה של כב' השופטת אבניאלי מיום 23/6/04, והוסכם כי רו"ח לא יתייחס לסכומים אלה כלל.

הצדדים מסרו לרוה"ח את תחשיביהם בצירוף הסברים, ובעקבות זאת הוכנה חוות דעת בהתאם. רוה"ח קבע בחוות דעתו שתי חלופות לגובה החיוב של המבקש כלפי המשיב: חלופה אחת שלפיה החוב עומד על סך של 610,532.07 ש"ח וחלופה נוספת שלפיה מדובר בחוב של 1,175,66.47 ש"ח. על רקע זאת, יש מקום להבהיר אם אמנם מבקש המבקש להמשיך ולפעול בהתאם להסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל מאותו שלב אשר הופסק בפני כב' ראש ההוצאה לפועל, כאשר בית משפט זה "יכנס לנעליו".

לאור כל האמור לעיל, שאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה טעונה בירור, שכן ברי כי ככל שניתן פסק דין שאושר על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד והוגש לביצוע בתיק הוצל"פ, אין למותב זה כל סמכות לעכב את הליכי ההוצאה לפועל. 

תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להורות כי יימחק או יתוקן כל ענין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו...".